פסק-דין בתיק עת"מ 27119-04-11

עתירה זו מכוונת כנגד החלטת רשות האוכלוסין שלא לקיים דיון נוסף בשאלת מעמדה של העותרת, בשאלת נתינותה ולזכאותה לכאורה להגנה כפליטה.

הנסיבות

העותרת הסתננה לישראל דרך גבול מצריים יחד עם בעלה ובנה הקטין ביום 16.3.09 היא נעצרה בידי כוחות הביטחון.

ביום 18.03.2009 נערך לעותרת תשאול בידי יחידת התשאול וזיהוי מסתננים (להלן: "יחידת התשאול"). אין פרטים רבים אודות תחקור זה זולת מזכר שנכתב בידי נציג יחידת המסתננים האומר שתוצאת התחקור היא שהעותרת "אינה מזוהה כאריתראית".

ביום 19.03.2009 נערך לעותרת שימוע בידי הממונה על ביקורת הגבולות. במסגרת השימוע טענה העותרת כי היא ילידת אריתראה  שהיא ומשפחתה שהו במחנה פליטים בסודן ושבגיל 16 נישאה לבעלה האריתראי והגיעה יחד עמו לישראל במגמה למצוא פה מקום עבודה. הם הוברחו דרך הגבול באמצעות מבריח ששולמה לו תמורה של 4,000$.

לפי שהעותרת לא הניחה את דעת המתשאלים בשני הראיונות הללו בדבר היותה נתינת אריתריאה  הוצא נגדה ביום 19.3.09 צו הרחקה מישראל והיא הושמה במשמורת.

בין 22.03.09 לבין 11.6.09 קוימו מספר בירורים בסוגיית המשמורת של העותרת לפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין (להלן: " בית הדין"). במסגרת זו חזרה העותרת על טענתה שנולדה באריתראה, ובית הדין הורה לרשות האוכלוסין לברר את שאלת הנתינות של העותרת.

ביום 06.07.2009 נערך לעותרת שימוע נוסף בידי הממונה על ביקורת הגבולות לצורך זיהויה וקביעת נתינותה. עורך השימוע הגיע למסקנה שהעותרת בעלת נתינות אתיופית. הוא התרשם משליטתה של העותרת בשפה האמהרית, מכתובת קעקע במצחה המאפיינת שבטים באיזור מסוים באתיופיה וכן מחסר גדול בפרטים לעניין טענתה שמוצאה מאריתריאה.

נוכח מסקנות השימוע תוקנו צווי ההרחקה והמשמורת ובין היתר נכתב בהם שמוצא העותרת הוא מאתיופיה. עד ראשית פברואר 2010 קוימו מספר דיונים לפני בית הדין לשם ביקורת סוגית המשמורת. בדיונים אלה נשמעה גירסת העותרת בשפה האמהרית. היא עמדה על שלה שמוצאה מאריתריאה אך לבית הדין לא הוגש כל מידע חדש בעניין זה והמשמורת אושרה חזור ושנה.

בראשית חודש ינואר 2010 פנה מוקד הסיוע לעובדים זרים בשם העותרת לבית הדין בבקשה לערוך לעותרת ראיון עומק ע"י יחידת ה- Refugee Status Determination (להלן: " RSD"). בית הדין דן בבקשה וקיבל לשם כך את עמדת יחידת ה-RSD שהיחידה אינה מטפלת בסוג עניינים כמו זה של העותרת שבמסגרתו יחידת התשאול שללה את טענת היותה אריתראית.

מכאן ועד נובמבר 2010 קוימו דיונים נוספים בבית הדין שבהם נבחנה ואושרה המשמורת.

ביני לביני ביום 4.3.10 נפגש נציג יחידת RSD עם העותרת במטרה לבחון את בקשתה למקלט מדיני. במסגרת ראיון זה טענה העותרת כי נולדה באסמרה שבאריתריאה ובגיל 4 עברה להתגורר באתיופיה ומשם עברה בגיל 11 לסודן - שם התגוררה 9 שנים. העותרת התריסה לפני נציג היחידה שיש לשחרר אותה מן המשמורת שכן היא יודעת שמדינת ישראל מקנה הגנה לאזרחי אריתריאה.

הובהר לעותרת שנוכח הממצאים של יחידת התשאול השוללים את טענת נתינותה האריתריאית, התעקשותה על טענה זו תוליך לסגירת הטיפול בעניינה במסגרת יחידת RSD שכן היחידה אינה מוסד ערעור על החלטות גורמי התשאול.  העותרת נותרה בשלה ולפיכך נמסרה לה במקום הודעה על סגירת תיקה (תיק הבקשה למקלט מדיני בישראל). 

ביום 28.11.2010 הגישה העותרת ערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עמ"נ 52985-11-10) שעניינו השגה על החלטת בית הדין לקיים את המשמורת [במקביל, הגיש בעלה של העותרת אף הוא ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (עמ"נ 55510-11-10)].

בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע החליט שקודם להכרעה בערעור יקוים ראיות לעותרת בידי יחידת RSD.

בהתאם להנחיית בית המשפט נערך ביום 19.12.10 ראיון לעותרת ע"י יחידת RSD. הראיון נערך באמהרית בנוכחות ב"כ העותרת. עורך הראיון  סיכם את התרשמותו כדלקמן:

למבקשת אין כל מסמך או תיעוד היכול לתמוך בטענותיה כי היא לכאורה נתינת אריתריאה או ממוצא אריתריאה. המבקשת טענה כי שהתה במחנה הפליטים שגראב שבסודן כ-22 שנים אולם איננה מכירה את המחנהל חלוטין. לא ברור מדוע המבקשת מעולם לא הגישה בקשה למקלט מחוץ לאריתריאה. המבקשת נמצאה לא אמינה לאורך כל הראיון. לאור כל האמור לעיל לא ניתן לקבל את טענת המבקשת שהיא לכאורה אזרחית אריתריאה או ממוצא אריתראי. לאחר בחינת הצהרותיה וטענותיה אני מקבל את עמדת ממונה ביקורת גבולות שקבע כי הנ"ל מסתירה את זהותה כנתינת אתיופיה (להלן: " ראיון RSD").

ביום 21.12.2010 ניתנה החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים בדבר שחרורו של בעלה של העותרת ובנו מן המשמורת. ביום 16.01.2011 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע על שחרורה בתנאים של העותרת. מאוחר יותר הובא עניינה של העותרת גם לבית המשפט העליון לנוכח קושי לעמוד בתנאים הכספיים של השחרור ובית המשפט העליון החליט ביום 2.3.11 להפחית את הדרישות הכספיות. בית המשפט העליון חייב את העותרת לחתום, טרם שחרורה, על מסמך שבגדרו תתחייב לעזוב את הארץ מכח צו הרחקה, או החלטה שיפוטית שתחייב אותה לצאת מן המדינה ובלבד שיותר לה קודם לכן למצות את זכויותיה לעתור כנגד החלטה שלא להכיר בה כמבקשת מקלט בארץ (בר"ם 629/11).

ביום 24.02.2011 הגישו באי כח העותרת בקשה לרשות האוכלוסין וההגירה שהוכתרה כ"ערר על החלטת יחידת RSD". ביום 03.03.2011 ניתנה תגובת האחראית על תחום וועדות פליטים ב- RSD האומרת שכיוון שהעותרת לא זוהתה כאזרחית אריתריאה וכיוון שלא התקבל מידע חדש מאז ראיונות התשאול הראשוניים ועד הנה, אין מקום לעריכת ראיון חוזר (להלן: " החלטת RSD").